מכירים את זה שיש לכם משהו על הלב, אתם רוצים לשתף את בן/בת הזוג ופוחדים שזה יביא לפיצוץ? אין מתי לדבר על הנושאים הכואבים, הנושאים השנויים במחלוקת. כשאנחנו בטוב, חבל להעלות נושא כזה ולקלקל את האווירה וכשאנחנו ממילא בריחוק זה בטח לא הזמן המתאים. אז מתי נדבר את אשר על ליבנו? איך נדבר כדי להתקרב ולא כדי להוציא קיטור ולהתפרץ? איך יוצאים מהתסכול מההרגשה שאנחנו לא מובנים, שלא רואים אותנו?
זה לא חייב להיות ככה, יש לנו כלי, דרך, מודל לדבר על הכול גם על דברים שנויים במחלוקת ולהתקרב מהשיח הזוגי, כדי שנהיה החברים הכי טובים.
זו בחירה מודעת שלנו לבסס את הזוגיות שלנו על הטוב גם אם יש לנו סטייה מהטוב נעשה ככל שביכולתנו לשוב אל הדרך שהיא הבחירה בטוב. כמו בסטייה מנתיב הנסיעה תמיד נרצה לתקן את הסטייה ולחזור לדרך המלך.
אנחנו רוצים פניות והסכמה של שני בני הזוג לדבר, יש לכוון לזמן מתאים ומקום מתאים.
מתזמנים את השיח על נושאים שנויים במחלוקת לזמן שטוב ומתאים לשנינו.
שני בני הזוג צריכים לאשר את השיח על הנושא ואת הזמן לשיחה, אי אפשר לקיים את השיחה אם שניכם לא בעניין.
המריבה שאנחנו מציעים מתוכננת ולא מתפרצת, יש לה מהלך ודרך היא נועדה לקרב ביננו. אנחנו לא רוצים להסתפק בקטרזיס של התפרצות שלא מביא לשום מקום.
איך שנינו תכלס מדברים על הנושא בלי האשמה ומגננה – ככה אני ואתה מול הנושא. ביחד ננסה להעלות פתרונות לבעיה. לא את/ה הבעיה יש לשנינו בעיה.
מדברים על האישו לא על האיש, האשמה גוררת התגוננות ולא שיח. אנחנו רצים לפטור בעיות ולא למצוא להם אשם. לדוגמא אנחנו במינוס: הוא יאשים אותה שהיא מבזבזת, היא תאשים אותו שהוא לא מרוויח מספיק לאן זה יוביל?
נפעל ביחד כבני זוג לפתור את הבעיה נעלה רעיונות, נצא לסיעור מוחות משותף רק מזה יגיע הפתרון, רק כך בין זה את זה רק כך נתקרב.
נחזור לתחנת העגינה שלנו בשלום בית, אפילו אם לא מצאנו פיתרון ולא הגענו להסכמה כרגע בכל מקרה נרגיע כל אחד את עצמו . מוזמנים לבוא ללמוד איך עושים את זה, זה כלי באמת עוצמתי לכל זוג. כלי שאף פעם לא לימדו אותנו, זה הזמן ללמוד אותו ולהביא שינוי מבורך לשיח הזוגי.
