אור וצל בזוגיות
בכל המציאות כולה האור והצל משמשים בערבוביה. במציאות העולם הזה אין מציאות של טוב מוחלט, של שלמות. לפני זריחת החמה החושך שולט בעולם ואחרי החושך תמיד יפציע האור.בכל אחד מאיתנו יש תקופות, יש חלקים מאירים ויש גם צללים.דמיינו אדם שעולה בסולם גבוה רגליו בשלבים היותר נמוכים וראשו בשלבים היותר גבוהים ותמיד הוא שואף לעלות הלאה.ככה אנחנו בני האדם כולנו מורכבים מחלקים יותר נמוכים וחלקים יותר גבוהים, את החלקים הגבוהים מוביל הראש, המחשבה, הלב ואת החלקים הנמוכים מובילות הרגליים, שלעיתים פוחדות לזוז וכאילו מעכבות את האדם מלעלות.בחלקים הגבוהים האדם מרגיש טוב אוהב , נאהב, שואף למעלה רואה טוב.ברגליים הוא לפעמים מדשדש, פוחד, חושש, נמנע, מקנא, מסתגר, נמצא במצב של קטנות.כשהתאהבנו לראשונה היינו באורות. היינו בטוחים שמצאנו את האחד היחיד, היינו עיוורים לחסרונות, לצל, לחלקים הנמוכים שיש בכל אדם ראינו רק אור. עם הזמן הופיעו הצללים, החסרונות, הדברים שאני פחות אוהבת , הדברים שאני יותר ביקורתית לגביהם.לפי הקבלה בריאת האישה נקראת נסירה. האיש והאישה נולדו נשמה אחת- מחוברים בגופם גב אל גב. כשנבראה האישה הפיל בורא עולם על האיש תרדמה. הצלע התנתקה מהאדם וכל אחד מהם יצא לחפש את דרכו בעולם, לחפש את החצי השני שלו.כשיוסי בעלי ואני יושבים למפגש הכנה עם זוג שעומד להינשא, כהכנה לטקס החופה, הם מאוהבים, חשים כאילו הכירו זה את זו מאז ומתמיד. זו תחושה עילאית ונפלאה. כשאנו מספרים להם שפעם היינו אחד, על הנסירה זה הכי מתקבל על ליבם. עם השנים עלולה ההרגשה הזו להתעמעם, להיחלש ואפילו להעלם. המטרה שלנו בחיי הזוגיות לשמר להגדיל ולחבר את המקום האינטימי, הקדוש והאלוקי הזה.זה לא תמיד ספונטני, זה לא קורה מעצמו וזה דורש מאמץ אבל זה חיוני ומשתלם – למצוא להרגיש ולטפח את הנקודה הזו – הפנימית בה שנינו אחד.במהלך הנישואין כשכל אחד מבני הזוג חווה את עצמו ואת האינטרסים שלו, את הקשיים איתם הוא מתמודד, את הדרך השונה בה הוא רואה את העולם, את המנהגים מבית הוריו שלא תמיד תואמים את הציפיות של בן הזוג, את החלומות הלא מדוברים ולא ממומשים כאן מתחילה תחושת הנפרדות: לפעמים התחושה מתעצמת להרגשה של "אני לבד", אכזבה מחלחלת – כאילו התעורר האדם מהתרדמה שהפיל עליו הקב"ה בעת ההתאהבות והוא חש בודד…אולי בכלל טעיתי בבחירה.כאן מתחילה העבודה הזוגית, ההליכה לקראת החצי השני שלי, בלי בהלה "לאן נעלמה ההתאהבות הראשונה?" ההתאהבות הראשונה היא סם ההרדמה שבורא עולם נסך להרדים את האדם כדי לנסר ממנו את הצלע, במטרה שיתחברו הפעם פנים אל פנים, מתוך בחירה.השאלה איך עושים את זה? היום כשאני מכירה את חסרונותיו, את החלקים הנמוכים שלו? היום כשכבר צברתי משקעים? שכבר נפגשתי עם הצללים, איך מחזירים את האהבה הראשונה את העין הטובה שהייתה לנגד ענינו כשנישאנו?כשנישאנו מתוך החיבור הנישמתי ראינו רק טוב. ככה זה הנשמה כולה טוב והיא רואה טוב. אין בה קנאה ושנאה ותחרות. רק ששגרת היום יום שוחקת. בשגרה יש תחרות, מי יצא ללימודים? מי פנוי לטפח קריירה? מי ישא בעבודות הבית והסידורים? בשגרה לא הכל אורות , אין מה לעשות, תמיד הצללים ימצאו את דרכם.כשהצללים מתחילים לתפוס הרבה מקום בבית והאור מתעמעם , כשאני רואה את חסרונותיו של בעלי לנגדי רוב הזמן, כך גם הוא יראה את עצמו. אני אומרת ש"מי שעושה מבעלה סמרטוט העונש שלה שהיא חיה עם סמרטוט" והפוך מי שמתייחסת לבעלה כאל מלך, בעצם חיה בארמון מלוכה.בעצם ראיית חסרונותיו של בן הזוג נובעת מראיה נמוכה שלי על העולם ועל עצמי, "הפוסל במומו פוסל" והפוך " המזהה גדולה בגדולתה מזהה" (עדי אורפז) אם את מחוברת לחלקים הגבוהים שבך שבעולם את תצליחי לראות את האור בבעלך ותכניסי אור בבית.טיפים תכלס איך להכניס אור הביתה:נבחר באופן מודע , מגמתי, לראות רק את הטוב בבן הזוג. לפעמים נרגיש שזו הקרבה מבחינתנו לפעמים נצפה שהוא יעשה את הצעד ראשון. עשי את את הצעד הראשון לראות רק טוב. להתייחס אל בן הזוג מהמקום הגבוה שלו, מהראיה של השלבים הגבוהים בסולם. נתיחס רק אל האור שבו, אל המקום הגבוה הראוי לו, המקום שבגללו התחתנו. נתעלם מהשאר.
לרשום לעצמך על דף את הטוב שבו, פרטי הרחיבי ותסחפי. את הטוב הזה אפשר לכתוב על נייר מכתבים יפה ולתת לו בהדלקת נרות חנוכה.
להגיד לו כל יום משהו אחד מהרשימה בהקשר לטוב שאת רואה בו, ספרי כמה זה משמח אותך, מרגיע אותך , עוזר לך.
האור בוודאי יזריח ונסו הצללים תופתעי מהשינוי מהאור שיכנס הביתה.
מוזמנת לשתף בתוצאות: מתחייבת לקרוא ולהגיב
