לפני החתונה הייתה לנו הרגשה שאנחנו אחד, היינו כל כך מחוברים… היום כל דבר שאני אומר/ת אני מרגיש/ה שאת/ה נגדי…
על פי הקבלה האיש והאישה נולדו נשמה אחת- מחוברים גב אל גב.
וכשנבראה האישה בורא עולם הפיל על האיש תרדמה. לפי הקבלה בריאת האישה נקראת נסירה. הצלע התנתקה מהאדם וכל אחד מהם יצא לחפש את דרכו בעולם, לחפש את החצי השני שלו.
כשיוסי ואני יושבים למפגש הכנה עם זוג שעומד להינשא, כהכנה לקס החופה, הם מרגישים תחושת התאהבות, תחושה שפעם היינו אחד . כאילו הכרנו זה את זו מאז ומתמיד. זו תחושה עילאית ונפלאה. כשאנו מספרים להם שפעם היינו אחד, על הנסירה זה הכי מתקבל על ליבם. עם השנים ההרגשה הזו עלולה להתעמעם, להיחלש ואפילו להעלם. המטרה שלנו בחיי הזוגיות לשמר להגדיל ולחבר את המקום האינטימי, הקדוש והאלוקי הזה.
זה לא תמיד ספונטני, זה לא קורה מעצמו וזה דורש מאמץ אבל זה חיוני ומשתלם – למצוא להרגיש ולטפח את הנקודה הזו – הפנימית בה שנינו אחד.
במהלך הנישואין כשכל אחד חווה את עצמו ואת האינטרסים שלו, את הקשיים איתם הוא מתמודד, את הדרך השונה בה הוא רואה את העולם. את המנהגים מבית הוריו שלא תמיד תואמים את הציפיות של בן הזוג את החלומות הלא מדוברים ולא מתממשים כאן מתחילה תחושת הנפרדות: לפעמים התחושה מתעצמת להרגשה של אני לבד, מחלחלת אכזבה – כאילו התעורר האדם מהרדמה שהפיל עליו הקב"ה בעת ההתאהבות והוא חש אני לבד. מחלחלת בו אכזבה…אולי בכלל טעיתי בבחירה.
כאן מתחילה העבודה הזוגית, ההליכה לקראת החצי השני שלי, בלי בהלה לאן נעלמה ההתאהבות הראשונה. ההתאהבות הראשונה היא סם ההרדמה שבורא עולם הרדים את האדם כדי לנסר ממנו את הצלע, במטרה שיתחברו הפעם פנים אל פנים, מתוך בחירה.
הדרך לזוגיות לא תמיד קלה צריך לוותר על האני היחיד, היודע מה טוב ונכון, על האגו הישן כדי להגיע לביחד המתכלל המכיל והאיכותי, היחד שיוביל את כל אחד מבני הזוג ואת שניהם יחד לקומה שמעל.
אנחנו לא מדברים על לוותר על האני, להעלם…להיבלע…להימחק אלא הפוך לוותר על האני כדי להיות אני שלם, איכותי ועוצמתי יותר, אני שיש לו גב של אנחנו, אני שיוצא אל שליחותו בעולם מתוך עוצמת הביחד של מי שחווה זוגיות מעצימה.
- אני שיודע למצוא זמן, יעוד, מטרות ואת הנתיב שלו עם עצמו.
- אני שמחובר אל בן הזוג, יודע למצוא את האני העצמי האישי ולתת לבן הזוג את המרחב שלו. כמו שתי אילנות הנטועים זה ליד זה ולא זה על זה.
התהליך אורך שנים, ואף פעם לא מגיע אל קיצו, זה בעצם הדרך האינסופית שלנו לבנות את היחד שלנו, לקרוע את המסכים, האכזבות, לשתף בכאב ולהתקרב.
כל פעם שמתקרבים, שמחדשים את היחד שלנו זוכים באמת להגיע למקום עליון יותר, מספק, משמח ומצמיח, להגיע אל הקומה שמעל בזוגיות. במקום הזה יש הרבה יותר השלמה והרבה פחות תחרות. רואים בהישג של בן הזוג הישג משותף. רואים בעצמנו רצון ושאיפה לעזור לבן הזוג להגשים את חלומותיו. חולקים חלומות משותפים.
במקום הזה בזוגיות מקבלים כוח וסיפוק מהזוגיות זה מקום אלוהי ששווה כל מאמץ להגיע אליו.
טוב נו , תשאלו ואיך כול זה עוזר לי היום בחיי היומיום שלנו?
איך זה עוזר לי היום שכבר נוצרו משקעים ואכזבות?
איך היום ניתן לבנות זוגיות טובה יותר?
הכול נמצא בראש. המאמר הזה מביא את התמצית והשורש ומהאמת הזו הכול צומח.
בפעם הבאה שנרגיש שבן הזוג שוב מציג עמדה נגדית, נראה שהוא נגדי, אנו מתחילים להרגיש את האכזבה, הכעס, העלבון עולים. קחו נשימה כדי להתחבר לאמת. האמת פנים רבות לה – כרגע בן הזוג מעלה את הדעה הנגדית , זה לא אומר שהוא נגדי. לא פעם הוא מאיר את החלק האבוד שלי. את החצי השני שלי שבא לתיקוני.
בואו ניפתח לכיוון חדש נשקול : אם נקבל משהו חדש – מעולה. ואם לא נרצה לקבל נסביר למה לא הפעם מתוך אהבה ולא מתוך התנצחות. לא תמיד התהליך קל לביצוע אך תמיד הוא משתלם, מומלץ וכדאי.
לפעמים נראה הכי קל לבחור בטוב אני כל הטוב הצודק והנכון ואצל בעלי הכול פחות. בהתחלה זה מרגיש הכי קל ונוח אבל זה מוביל לניוון ולדרך ללא מוצא.
לכן אנו ממליצים על הדרך הארוכה , הקשה יותר שפירותיה מתוקים. וכמו שכבר אמרנו זוגיות דורשת השקעה.
אם איבדתם את הדרך תמיד מומלץ לפנות לקבלת תמיכה.
