"חיים ביד הלשון" הלשון היא האיבר היחיד שהוא גם פנימי וגם חיצוני . ככה אנחנו מקשרים בין העולם הפנימי לבין העולם החיצוני. יש לנו רצון כמוס שיבינו אותנו בלי שנדבר אבל , הרצון הזה לא כל כך רציונלי ולא כל כך בר מימוש. הדיבור מחבר בין הלב לבין בן הזוג. לא כדאי לחסוך במילים שיכולות לקשר ביננו.
ישנם סוגי דיבור:
- דיבור טכני , צריך להוציא את הילד בשעה כזו, חסר משהו צריך לקנות, חשבונות,
- יש דיבור מחבר , דיבור על האהבה הקשר, על כמה טוב הכנסת לחיי.
- יש דיבור על השאיפות הרצונות, החלומות, ברמה הכי גבוהה דיבור על החזון המשותף.
- ויש דיבור על מה כואב , על החלומות שהתנפצו, על מה שעברנו על סגור הלב.
- דיבור שלילי ביקורת האשמה וכו
לא צריך להיבהל אם במבחן זוגי תגלו שהדיבור הטכני תופס את מירב מרחב הדיבור
האמת הסוג הזה של הדיבור הטכני תופס את מירב השיח אצל רובנו. מה שמצריך אותנו להשקיע בשלושת הסוגים האחרים: הדיבור המחבר, המשתף.
הדיבור הטוב המחמאות ברור איך הם עוזרים לזוגיות.
אבל דיבור על כאב , עצם הדיבור מעורר את הכאב, למה להעלות מה כואב?
כששני בני הזוג רוצים להתקרב, לא צריך לפחד לדבר על מה שכואב.
השאלה מה המטרה בדיבור על הכאבים? האם המטרה לשחרר? עם הפנים לטוב ולשפר? או המטרה להתלונן לקטר ולהתחפר. דיבור על השלילי עלול להעצים אותו. לכן הדיבור חייב להיות עם פנינו לתיקון, פנים לשחרור ולשיפור.
קלפי הטן דו שלנו באים לתת מענה לשיח מעצים מחבר , להוקיר את הטוב, להעצים את היחד, להעמיק את השיח, לשתף בחלומות ולחזק את הקשר.
רוצים גם?
